פסק-דין בתיק עת"מ 31157-02-12

מבוא

1.     העותר, פנה בעתירה מינהלית ובקשה לצו ביניים וביקש להורות למשיבות להימנע מנקיטת הליכי גבייה מינהליים נגדו בגין חוב ארנונה של חברת ניקסון בע"מ,              ח.פ. 514058551 (להלן-החברה) המוטל על נכס שברחוב אח"י אילת 53 נכס מספר ==== ובכלל זה לבטל עיקול מיום 3.1.2012 שהוטל על חשבון העותר. (העתירה במקור הוגשה נגד העירייה ונגד "אגף אכיפת הגביה" שאינו אישיות משפטית ולכן אתייחס למשיבות כמשיבה אחת, עיריית חיפה).

2.     העותר הינו בעל המניות היחידי (ומכאן שגם בעל השליטה בחברה) כמתואר בנספח א' לעתירה. לטענתו המתוארת בסעיף 8 לעתירה בהדגשה, העותר מעולם לא היה הבעלים של הנכס, לא שכר את הנכס, לא דווח כמחזיק והחברה מצידה לא הפסיקה את פעילותה (סעיף 5 לעתירה) ולכן הליכי הגבייה המנהליים שננקטו בהסתמך על סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] וסעיף 8ג' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן-חוק ההסדרים), מנוגדים לדין.

3.     המשיבה בתגובה מפורטת התנגדה לטענות העותר ובהמשך אפרט טענותיה.

4.     מיד עם הגשת הבקשה ניתן צו ארעי לפיו נאסרה נקיטת הליכי גבייה מינהליים נוספים והבקשה נקבעה לדיון, עובר למועד הדיון הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של החלטה ולפיה עוכבו הליכי הגבייה המינהליים עד להכרעה בעתירה.

5.     ביום 3.5.2012 קויים דיון בעתירה, בסיומו ביקש העותר לאפשר לו לנהל מו"מ עם המשיבה ולאחר שהמו"מ לא הניב פרי ביקשו הצדדים כי יינתן פסק דין בהתאם לטענותיהם.

העובדות שאינן במחלוקת

6.     החברה החזיקה בנכס מתאריך 1.3.2008 ועד לתאריך 1.10.2009. החברה לא שילמה תשלום כל שהוא בגין חיובי הארנונה, המחאה בסכום של 27,196 ש"ח, תאריך פרעון 30.3.2009 שניתנה ע"י החברה, חוללה בשל אי פירעון.

7.     המשיבה פעלה נגד החברה בהליכי גבייה מינהליים, בין היתר נשלחו הודעות דרישה, הוטלו עיקולי צד ג' בבנקים ובחברות אשראי, עיקולי מטלטלין וניסיונות לעיקולי רכב. כל מאמצי הגביה לא נשאו פרי, (נספחים ג' וד' לתשובת המשיבה). בתאריך 22.10.2009 ביצעה המשיבה בנכס בגינו הוצא חיוב הארנונה, הליך של עיקול מטלטלין והסתבר כי במקום עסק חדש והחברה אינה מקיימת עוד פעילות בנכס (נספח ו' לתשובה).

8.     בתאריך 30.8.2010 שלחה המשיבה הודעה לעותר, על חיובו האישי בחוב הארנונה, המכתב נשלח לפי כתובתו במשרד הפנים, (נספחים ז-י לתשובה), הודעות נוספו נשלחו בתאריכים 31.1.2011 ו-28.6.2011, (נספחים יא-יז לתשובה). בנספח ח' הובהר כי החוב עומד על 49,492.13 ש"ח בגין התקופה 1.3.2008-30.9.2009.

דיון

אקדמת מילין

מנספחי תשובת המשיבה שלא נסתרו בדיון, הסתבר כי העותר הגיש עתירתו בידיים לא נקיות, באופן המצדיק דחייתה על הסף. העותר בעתירתו תוהה מדוע הוא נדרש לשאת בתשלום ארנונה בגין נכס שהוחזק ע"י החברה שהוא בעל מניותיה ולא מעבר לכך. העותר הסתיר מבית המשפט כי במסגרת הליך שנוהל בבית המשפט לעניינים מקומיים הצהיר העותר בקשר לנכס הנ"ל "אני המחזיק והשוכר של הנכס... אני מפעיל בנכס עסק עצמאי" (ראו תצהירו נספח ה1' לתשובה).

בבית המשפט לעניינים מינהליים (כמו גם בכל בית משפט אחר) לא ניתן לדבר "בשני קולות" ואין להסתיר פרטים כה חיונים. אם נזכור כי לפי ספרי המשיבה, הוצהר כי החברה מחזיקה בנכס, משתמע מכך כי העותר "מתאים" את אמיתות העובדות להליך ודי בכך כדי להביא לדחיית עתירתו ואפנה בענין זה לפסק דינו של הש' ח' מלצר:

"העלאת טענה והיפוכה בהליכים משפטיים איננה ראויה. עלול להיות בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A, פ"ד מח(4) 133, 199 (1994)). היא יכולה להקים לעתים השתק שיפוטי, שתוצאתו היא שטענתו החדשה והנוגדת של בעל הדין - לא תישמע (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005); ועיינו דעת המיעוט של השופט רובינשטיין שם). במקרה דנן, דומה שמתקיים התנאי הנדרש כיום ליצירת השתק שיפוטי, והוא הצלחה בטיעון בהליך הראשון", עע"ם 3839/11 פרנקל את קורן חברת עורכי דין (2002) נגד עיריית רמת השרון.

האם שומת הארנונה הפכה סופית?

9.     על פי המסמכים שצורפו לתשובה, עולה כי שתי הודעות דרישה על פי סעיפים 4-5 לפקודת המיסים (גביה) הומצאו לעותר כדין בתאריכים 31.1.2011 ו-28.6.2011 (נספחים יא-יז), קדמה לכך המצאת הודעה מיום 30.8.2010 (נספחים ז-י) לפיה הודיעה המשיבה  לעותר כי עליו לשאת בחוב באופן אישי בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

10. העותר ידע על חיובו בחוב הארנונה, בחר להתעלם מההודעות, לא הגיש השגה ובכך הפכה השומה לסופית. למעשה גם העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, העותר ידע על חיובו האישי מיום 30.8.2010 ואת העתירה הגיש רק ביום 16.2.2012. זה השלב להפנות לסעיף 3(א)(4)  לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה), התשל"ו-1976:

              "(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום  קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: